עבודה בגיל חמישים פלוס
למעסיקים יש נטייה להעדיף צעירים. בני ארבעים ומשהו כבר יכולים להתקל בקושי להתקבל לעבודה, שלא לדבר על בני חמישים וששים פלוס. האם זה מוצדק? אילו טיעונים יכולים לתמוך בעניין זה, ואילו טיעונים הם רק עדות לתפיסות ישנות וראש לא מספיק פתוח? ננסה לבחון את הנושא צעד אחר צעד.
מעסיקים מעדיפים, באופן מתבקש, להעסיק אנשים הצפויים להישאר באותה עבודה לטווח ארוך, מפני שהם משקיעים זמן בהכשרת אדם לעבודה ספציפית ולוקחים בחשבון את הזמן שיקח לו לצבור נסיון באותה עבודה. מי שצפוי להישאר באותה עבודה לטווח ארוך הוא מי שאוהב את העבודה, ומי שמרגיש שהתפקיד מתאים לו, בשונה ממי שמעוניין באותה עבודה כדי להתפרנס אך אינו מרגיש שהתפקיד תפור למידותיו והוא צפוי לעזוב ברגע שימצא עבודה טובה יותר. אצל עובד מבוגר חוששים המעסיקים פעמים רבות שהוא בעל נסיון רב יותר מהדרוש (overqualified) ושעל כן לא יחזיק מעמד זמן רב בתפקיד המדובר.
באופן טבעי מצפים מעסיקים למישהו בעל הכשרה ונסיון באותה עבודה מפני שאלו מקטינים את ההשקעה הנדרשת להכשרתו. לא ייפלא, אם כן, שאדם מבוגר ששינה זה עתה את מקצועו ומנסה להתקבל לעבודה בתחום שבו אין לו עדיין נסיון עלול להתקל בקשיים.
שיקול טבעי נוסף של מעסיקים הוא המידה בה ניתן לצפות שהעובד יגיע באופן רצוף לעבודה. נשים, למשל, צפויות באופן בדוק מבחינה סטטיסטית להעדר יותר מהעבודה בשל לידות, חופשות לידה, חופשות לידה מוארכות, צורך לשהות עם הילדים בעת מחלה וכדו'. אצל גברים גורם שירות המילואים להיעדרויות קצרות יותר. אצל עובדים מבוגרים יתכן שמעסיקים מסתמכים על מידע סטטיסטי לפיו הם צפויים להעדר יותר מהעבודה בשל מחלות, וגם זה גורם משפיע.
בהקשר לטווח הזמן של העבודה לו ניתן לצפות מהעובד – בעבר היה מקובל שאנשים נשארים במקום עבודה אחד שנים רבות. "יציבות", קביעות" ועוד היו שם המשחק. היום המצב שונה לחלוטין. אנשים רבים מחליפים מקום עבודה כל כמה שנים. משום כך יש הרבה פחות משמעות לחשש שאדם בן חמישים פלוס עלול שלא "להחזיק מעמד" בעבודה לשנים רבות, שמא "קשישותו" תגבר עליו ובריאותו תתרופף. אין כל סיבה לחשוש בעניין זה יותר מאשר אצל כל צעיר אחר. יתרה מכך – אין לחשוש שהוא או היא יצאו לחופשת לידה או למילואים.
השיקול ש"צעירים לומדים מהר. מבוגרים תופסים יותר לאט" נכון אולי מבחינה מדעית, אבל הנסיון הרב שמביאים איתם אנשים מבוגרים יכול בהחלט לכפר על כך. כפי שנאמר לעיל, הדבר נכון לגבי תפקידים המתאימים לנסיון המועמד ולכישוריו, ופחות במקרים שבהם נסיונם הרב מהווה מקור לחשש של עזיבה מהירה יותר מאשר מקור לתועלת למקום העבודה. יחד עם זאת זהו אחד המקומות בהם כדאי לשמור על ראש פתוח. אנשים מבוגרים אולי תופסים קצת יותר לאט מאשר צעירים, אבל לא כל כך לאט. בני החמישים פלוס של היום הם לא הרבה אחרי אמצע החיים ויש להם עוד זמן רב למדי בטרם יהפכו לאטיים של ממש...
מקום נוסף לשמור על ראש פתוח הוא מידת ההערכה הניתנת לכשרונות ולחוזקות הטבעיים של המועמד. שימת דגש יתר על הכשרה קודמת אינה מיטיבה עם אף אחד מהצדדים. אפשר להבין מעסיקים שמעדיפים לקבל לעבודה אדם צעיר שהידע שלו "טרי" יותר, ושבמידה שהם מקבלים לעבודה אדם מבוגר הריהם מעדיפים אדם בעל רקע ונסיון בתחום, אולם גם מי ששינו מקצוע לאחרונה מביאים איתם כשרונות מולדים שערכם לא יסולא בפז עבור מקומות עבודה שונים. בדרך כלל הם מביאים אתם יכולות הניתנות להעברה ויישום גם במקצוע החדש. יש אנשים בעלי יכולת מולדת לנהל משא ומתן מצוין ולהשיג את מה שהם רוצים (או מה שרוצה הארגון) לטובת כל הצדדים. יש אנשים בעלי יכולת סדר וארגון מולדת, וכו' וכו'. אנשים עושים את העבודה הטובה ביותר כשהם נדרשים להשתמש בכישורים המולדים שלהם.
מה לגבי ידע בטכנולוגיה מתקדמת? נכון, היום עוד אפשר "לתפוס" בני חמישים וששים שאינם מתמצאים במחשב כפי שמתמצאים בו צעירים רבים. יחד עם זאת בכל יום שעובר מאבד נתון זה מתוקפו מפני שכבר לפני שלושים שנה ויותר התחילו מדעי המחשב להפוך למקצוע של ממש, והסטודנטים למחשבים מלפני כשלושים שנה הם היום בני חמישים, שעובדים כבר שנים רבות בהייטק ומתמצאים היטב במחשבים.
מעבר לאלו יש גם עבודות שלא מצריכות ידע במחשבים או בטכנולוגיה מתקדמת, וכן ישנן עבודות שמצריכות עבודה מול מחשב אך לא ברמת התמצאות המחייבת לימודי תואר בתחום. אנשים בני חמישים וששים – אני מקווה שאין צורך לומר זאת – מסוגלים בהחלט ללמוד מיומנויות חדשות.
המוטיבציה של בני החמישים פלוס עשויה להיות שונה משל אנשים צעירים. הם פחות נושאים עיניהם להתקדמות בסולם העבודה, אולם יש להם גורמי מוטיבציה אחרים שעשויים להשאיר אותם באותה עבודה שנים רבות. הם רוצים להיות עסוקים ומועסקים, הם רוצים להשתמש בידע ובכישורים שלהם ורוצים וצריכים להרוויח כסף. העובדה שילדיהם בגרו אינה משחררת אותם מהצורך לכסף לפרנסתם, ולעתים רבות גם לצורך תמיכה בילדיהם, שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה, נישאים, זקוקים לעזרה בדיור ועוד.
אחד היתרונות שמביאים איתם אנשים מבוגרים לעבודה הוא הפרספקטיבה הרחבה יותר שיש להם. הם פחות צפויים להתרגש מזוטות, ומסוגלים לקבל החלטות המתבססות על שיקול דעת וראיית התמונה הרחבה. יתרון נוסף הוא שעצם העובדה שהאוכלוסיה הולכת ומתבגרת מוסיפה לקהל הצרכנים אנשים מבוגרים רבים. קהל יעד זה עשוי להעדיף פניה של אדם מבוגר אליהם מאשר פניה של אדם צעיר מפני שהוא עשוי להבין טוב יותר את צרכיהם.
ניתן לומר, אם כן, שישנו הגיון מסוים מאחורי העדפת המעסיקים את העובדים הצעירים, אולם למבוגרים ישנם יתרונות משלהם ויש מקום לשמור על ראש פתוח בנושא זה. אני מקווה לראות בהמשך יותר ויותר אנשים בני חמישים פלוס שיש להם סיכוי טוב בהחלט למצוא מקום עבודה מתאים להם.
