אמונות ותחושות בנוגע לכסף
זמן מה לאחר שהתחלתי לבחון את אמונותיי לגבי כסף שמתי לב למקום שבו יש לי תחושות שליליות לגביו: המקום של מתן כסף לצדקה. כל כך הרבה ארגונים מתקשרים לצורך קבלת צדקה, עד שהרגש היחיד הנשאר בי הוא תסכול. יש הרי גבול לכסף שאפשר לתת, וגבול לכסף שצריכים לתת (מעשר), מה שגורם לי לומר פעמים רבות "לא", ואז אני מרגישה רע בקשר לכך. מעבר לכך אני מרגישה שהארגונים האלה לקחו ממני את הנתינה. במקום שאבחר למי לתת אני בוחרת למי מבין הארגונים ש"נכפו" עלי אני רוצה לתת...
החלטתי לשוחח על כך עם חברות, לשאול אם גם הן חוות את אותה חוויה, ואם כן – מה הן חשות ועושות בקשר לכך. החברה הראשונה שדברתי איתה הכירה היטב את המצב ואת התחושה המתלווה לכורח לומר לעתים "לא". (חברות רבות נוספות שדברתי איתן לאחר מכן הזדהו מאד עם הדברים). היא סיפרה שאף הם אינם נותנים כסף לכל הארגונים, והוסיפה ששבוע קודם לכן הגיע לידיה סכום כסף, והיא חשה רצון לתרום חלק ממנו לצדקה. היא נתנה אותו לחברה העובדת בארגון מסוים, והרגישה עונג גדול במתן הכסף.
המלה "עונג" הדהדה באוזני. מתי בפעם האחרונה חשתי עונג כשנתתי צדקה? לא יכולתי להשיב על כך. אבל החלטתי מיד שזה המצב בו אני רוצה להיות: לתת צדקה מתוך עונג. שאלתי את עצמי לאילו ארגונים אני יכולה לתרום בתחושה של שמחה והנאה, ואם כי לא היה לי מושג בהתחלה, הצלחתי לאחר זמן מה להעלות רשימה של ארגונים שעשייתם מדברת אלי במיוחד והנתינה להם גורמת לי שמחה. לקריטריון זה הוספתי את הקריטריון של עריכת בירור על אותם ארגונים כדי לוודא שהארגון נקי כפיים והכסף אכן הולך לאן שאנו חושבים שהוא הולך ולא למקום אחר.
לא משנה אם אנו בוחרים לתת מעט כסף להרבה ארגונים או יותר כסף למעט ארגונים. לא משנה אם אנו בוחרים לתת לחמישה או עשרה הארגונים הראשונים שמתקשרים אלינו בכל חודש, או מחליטים לבחור למי לתת. (זה יוצא אותו הדבר. בסופו של דבר אנו בוחרים, גם אם אנו מעדיפים שה"מציאות" תבחר בשבילנו). ההבדל הגדול בעיני הוא לתת בשמחה.
אחד הגורמים שעלול להקשות על מתן צדקה בשמחה הוא המציאות של רבים מאתנו, שבה ההוצאות גבוהות מההכנסות, ומתקיים מאבק על חיים ללא מינוס בבנק. קל לומר "כשיהיה לי אתן", אלא שהטריק הוא, מסתבר, לא לחכות לזמן עתידי מסוים שבו יהיה לנו שפע, אלא להרגיש שפע עם מה שיש לנו עכשיו. אנו יכולים להרגיש שפע כשאנו רואים שיש לנו מספיק אוכל על השולחן, כשאנו פוגשים אנשים המתקשים לשלם את חשבונותיהם והוצאותיהם עוד יותר מאתנו וכו'. ממקום כזה קל יותר להודות לה' על השפע שיש לנו, וקל יותר להקצות כסף למי שקשה לו יותר.
ישנם מקומות נוספים של חיבור הכסף עם שמחה. כל מקום נוסף של חיבור הכסף עם שמחה מאפשר לנו לעבור לתחושות ואמונות שמושכים אלינו את הכסף במקום להרחיק אותו מאתנו:
מקום אחד של שמחה הוא ההוצאות שלנו. לא נפלה כאן טעות דפוס. כשאנו משלמים כסף בתחושת מחסור (בזמן שאנו קונים ספרי לימוד, הולכים לרופא השיניים, קונים בגד ש"ממש חייבים וכו', ונותנים צ'ק במחשבה "יופי, עוד צ'ק על חשבון המינוס שלי") אנו מנציחים בתוך עצמנו מצבים כאלה. כשאנו מצליחים לא להתרכז במינוס שבבנק, אלא בתודה שאנו חשים עבור השירות שקבלנו, ושעבורו אכן מגיע לאותם אנשים כסף, היחס שלנו לכסף הופך לחיובי ועשוי למשוך מצבים כספיים חיוביים אל חיינו.
מקום שני של שמחה הוא שמחת המשכורת. אנו עשויים לא לחוש שמחה כלפי משכורתנו או הכנסותינו כשאינם מספיקים לכיסוי הוצאותינו. אם נבחר לשים את הדגש על שמחה והכרת תודה כלפי הסכום שכן נכנס, במקום על אכזבה על הסכום שלא נכנס, שוב נשים את עצמנו ב"פלוס" בחשבון בנק הרגשות החיוביים שלנו כלפי כסף.
המקום השלישי הוא האמונות שלנו לגבי כסף. זהו נושא שכבר דובר עליו הרבה, אז לא אאריך. הנה מספר אמונות שיצא לי להכיר:
• מחסור מסוים בכסף הופך את האדם לחיובי יותר. הוא מבין מהו מחסור, הוא פחות מפונק, הוא לא מקבל כל מה שהוא רוצה, הוא לומד להעריך כסף וכו'. מצב של שפע מתמיד אינו בריא.
• השאיפה לכסף אינה דבר ראוי. זה הופך את הכסף למטרה במקום לאמצעי. זה חומרני ולא רוחני. כאשר הכסף הוא רק אמצעי בשבילך, כמו שצריך להיות, אתה מסתפק במה שיש לך, או מנסה שיהיה לך קצת יותר, אבל אתה לא רודף אחרי כסף.
• השגת עוד כסף כרוכה בעוד הרבה זמן, אנרגיה ועבודה קשה ובויתור על זמן איכות עם עצמי/ משפחה/ חברים.
• זה מפחיד לחשוב שאוכל לקבל את כל מה שאני רוצה בקלות.
זיהוי האמונות שלנו, והחלפת האמונות המגבילות באמונות שאינן מעכבות אותנו, יכולים לחולל שינוי משמעותי. את האמונה הראשונה אפשר להחליף בהבנה שגם אדם עשיר יכול להיות חיובי ביותר. העובדה שאדם עשיר אינה אומרת שהוא מוכן להוציא כסף על מה שאינו בעל ערך בעיניו, ולפיכך אין סיבה לחשוש שאדם עשיר יפנק את ילדיו בלי סוף. גם הם יגדלו עם ההגבלות שלהם. ההבנה שהרצון שלנו בכסף אינו מעיד על רדיפת כסף לשם כסף, אלא כסף לשם הגברת הנינוחות והשמחה שלנו, ובעקבות כך הגברת היכולת שלנו לעשות יותר למען הזולת, יכולה להחליף את המחשבה שהשאיפה לכסף מייצגת מחשבה "חומרנית", וכו'.
מעבר למקצוע שבו אנו עוסקים – לאמונות ולרגשות שלנו בנוגע לכסף יש חלק חשוב בכסף הנכנס לחיינו.
