דרכם של שרלוק הולמס ושל מורה הדרך בבחירת מקצוע
לו היה שרלוק הולמס מתבקש לפתור את "תעלומת" המקצוע המתאים לנו, היה ודאי ניגש לפתרונה כשם שהוא ניגש לפתרון תעלומות אחרות שעמדו לפתחו – דרך איסוף רמזים. ההבדל בין שיטתו של שרלוק לבין שיטתו של מורה דרך בדרכם ליעדם, הוא בעומק החיפוש. בעוד שדרכו של מורה הדרך מתבססת על איסוף מידע הנמצא ברבדים הגלויים והכמעט גלויים לעין – מידע שיעזור לו לשרטט את "מפת הדרכים" המובילה ליעדו, הרי ששרלוק מגייס את חדות מוחו, את ווטסון ואת זכוכית המגדלת שלו כדי למצוא גם את הדקויות המסתתרות ברובד הפחות גלוי לשם פתרון ה"תעלומה".
בכל הקשור לבחירת מקצוע עלינו לנהוג כמורה דרך וכבלש גם יחד. אם נרצה, נוכל לגייס גם את "ווטסון" – יועץ הקריירה – לסיוע בתהליך זה. תועלתו של ווטסון מתבטאת בכך שהוא יכול לספק שאלות המסייעות לזהות את מאפיינינו השונים ברמת החיפוש של מורה הדרך וברמת החיפוש של הבלש. הראשונות באות לביטוי בשאלות "סגורות", כגון: האם יש לנו יכולת סדר וארגון, יכולת ניתוח, אהבה לעבודה עם מחשב, העדפה לעבודה עם אנשים או לבד, אהבה לילדים, לספורט ועוד רבים, וכן שאלות שנועדו לדרג את העדפותינו (לא כל מי שאוהב ספורט רוצה עבודה הקשורה בספורט). השאלות מן הסוג השני הן שאלות פתוחות המבררות את היחס שלנו לאלמנטים שונים ואת משמעותם עבורנו.
דוגמא לאיסוף רמזים בדרך לבחירת מקצוע
במאמר בחירת מקצוע בהתאם לחוזקותינו הזכרנו את סיפורו של דייב מתוך ספרו של דיק ריצ'רדס – "Is Your Genius at Work?"(הוצ' דיוויס- בלאק, מהד' ראשונה 2005). במאמר זה נציג את סיפור "איסוף הרמזים" של ריצ'רדס עצמו: בעבודתו כיועץ לארגונים וליחידים שם ריצ'רדס לב כי הוא אוהב לפתח מודלים המסבירים מושגים כניהול קריירה, שירות, אחריות, מנהיגות ועוד. באמצעות מודלים אלה הוא מבין טוב יותר את התופעות החשובות ללקוחותיו, ומסייע להם לתכנן תכניות הקשורות בנושאים אלה. בתחומים אחרים הבחין ריצ'רדס כי הוא אוהב לצלם תמונות מהסוג הגורם לאנשים לשאול את עצמם "מה קורה פה" ולנסות להגיע למסקנות; הוא נהנה ללמד מפני שזה עוזר לו ליצור בהירות לגבי הנושאים שאותם הוא מלמד, והוא נהנה גם לבנות דברים שונים מפני שהבניה מסייעת לו להבין כיצד דברים אלו נעשים. כל הדברים הנ"ל הם כישורים שלו שהתפתחו בחלקם מפני שהם נותנים ביטוי ל"כוח המניע" שלו.
בחפשו את המכנה המשותף לפעולות אלה חשב ריצ'רדס על הגדרות כמו "חיפוש האמת", "קיבוץ רעיונות לכדי יחידה אחת" ו"יצירת חוויות לימודיות" על מנת לנסות לתאר את הכוח המניע שלו. אולם תחושתו לגבי הגדרות אלה לא היתה שלמה. לבסוף הבין שדברים אלו הם למעשה פעולות שהוא עושה בשירות משהו אחר, והמשהו האחר הזה הוא "יצירת בהירות". את הכוח המניע שלו הגדיר ריצ'רדס, אם כן, כ"יצירת בהירות". תהליך החיפוש שלו אחר רמזים שיעזרו לו להגדיר את ה"כוח המניע" שלו נמשך כמה חודשים.
שאלות מהסוג של "איסוף רמזים", המצטרפות לשאלות המבררות מאפיינים שונים שלנו, כישורים, פעולות שאנו אוהבים לעשות ועוד, יכולות להיות: מה גורם לי סיפוק? מה גורם לי כעס? האם יש מכנה משותף למצבים אלה? האם אני יכול למצוא מכנה משותף בין כישורים שונים שלי? כיצד אני מתנהג בקבוצה? מהי התרומה שלי לקבוצה בדרך כלל? מה אנשים מחפשים אצלי כשהם באים אלי? מהם הדברים ששמעתי מאנשים יותר מפעם אחת? האם יש אנשים שאני מעריך? מה יש בהם שאני מעריך? ועוד.
חיבור מידע העולה משאלות "פתוחות" מסוג זה יחד עם מידע הנאסף בעזרת שאלות על מאפיינים, ערכים, פעולות מועדפות וכו', משפר את יכולתנו להצביע על האלמנטים שחשוב שיימצאו בעבודתנו העתידית כדי לבחור מקצוע שמתאים לנו באמת.
כבוד לדרך ולא רק לתוצאה
נחזור לשרלוק ולמורה הדרך. לו היינו שואלים את שרלוק מהם האלמנטים האהובים עליו בעבודתו, מסופקני אם היה אומר רק כי הוא אוהב להגיע לתוצאה. אמנם, הגעה לפתרון התעלומה בוודאי שימחה אותו כל פעם מחדש, אולם יש לשער כי שרלוק אהב גם את הדרך לפתרון התעלומה. עצם העיסוק באיסוף רמזים והסקת המסקנות הנובעות מהן וודאי היה מרתק עבורו, והיווה מקור לתחושה טובה ולאנרגיה של עשייה לא פחות מפתרון התעלומה.
לגבי מורה הדרך – אין ספק כי גם אם היעד הסופי של טיולו הוא מקום זה או אחר, הרי שהוא נהנה מהדרך ומעצם הטיול.
אנו נוטים להסתכל על תקופות של "חיפוש" בחיינו ככאלו שיש לעברן ולהגיע אל המטרה. תקופות של חיפוש כרוכות בהתלבטויות ולעתים באי נעימויות אישיות, חברתיות, כספיות ואחרות. אנו חשים כי כאשר נגיע אל המטרה נהיה הרבה יותר מאושרים. אולם עלינו לאהוב גם את החיפוש ואת הדרך. משמעם של אלה הוא כי אנו שואפים הלאה, למקום טוב יותר בשבילנו ובשביל אחרים. חיפוש אמיתי הוא זה המביא לנו בסופו של דבר את הידיעה הנכונה על מה שאנחנו רוצים באמת. חיפוש והגעה, חיפוש והגעה, ניסוי, טעייה והצלחה – הם מהות החיים.
|
